<h1>פירוש לרבינו שמעון ב"ר צמח — רשב"ץ</h1>
<h2>דף פא מא</h2>
חטאת העוף נעשית למטן וחטאת בהמה למעלן, עולת העוף נעשית למעלן ועולת בהמה למטן אם שינה בזה ובזה פסול. הפירוש, מזבח החיצון הנקרא מזבח העולה ומזבח הנחשת כמה ששנינו בברייתא של מלאכת המשכן היה נחלק בגבהו לשנים ובמס' מדות (פ"ו) [פ"ג מ"א] שנינו חוט של סיקרא חוגרו באמצעיתו להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ובזבחים פ' איזהו מקומן [נ"ג ע"א] אמרי' מנא ה"מ א"ר חנא בר רב קטינא והיתה הרשת עד חצי המזבח [שמות כ"ז] התורה נתנה מחיצות להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים שאם נתן דמים העליונים למטה מחוט הסיקרא או נתן דמים התחתונים למעלה מחוט הסיקרא פסל וכן שנינו בברייתא של מלאכ' המשכן חוט הסיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים התחתונים לדמים העליונים מחוט הסיקרא ולמטה ה' אמות אמה יסוד ושלש אמות חלק ואמה סובב ושם היו נותנין [דמים הניתנין למטה ו]שיירי דמים הניתנין למעלה ומחוט הסיקרא ולמעלה חמש אמות אמה קרנות ושלש אמות חלק ואמה כולו עוביה ושם היו נותנין דמים הניתנין למעלה דמים הניתנין מחוט הסיקרא ולמטן אם נתנן מחוט הסיקרא ולמעלן פסל והניתנין מחוט הסיקרא ולמעלן אם נתנן מחוט הסיקרא ולמטן פסל ובזבחים פרק חטאת העוף [ס"ו ע"א] שנינו חטאת העוף שעשאה (למעלן) [למטן] כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה וכו' עשאה (למטן) [למעלן] כמעשה כולן פסולה וחטאת בהמה נעשית למעלן ובפרק איזהו מקומן [נ"ג ע"א] גרסי' חטאת הצבור והיחיד כיצד (ס"ד) [סדר] מתן דמן היה (נעלה) [מעלה] לכבש ופונה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית וטובל אצבעו הימנית המיומנת שבימין מן הדם שבמזרק וסומך בגודל מלמעלן ובאצבע קטנה מלמטן ומחטא ויורד כנגד חודו של קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבע וכן כל קרן וקרן והתם פליגי תנאי ר' ור' אלעזר בר' שמעון אי בעיא דווקא חודה של קרן ואי לא עביד בחודה של קרן פסל [או] אי עביד אמה אילך ואמה אילך כשר בדיעבד וכן נמי פליגי בהא מלתא ר' יוחנן ור' אלעזר ומייתי התם ברייתא דתניא דמים העליונים ניתנין מחוט הסיקרא ולמעלה דמים התחתונים ניתנין מחוט הסיקרא ולמטה ד"ר ר' אלעזר בר' שמעון אומר בד"א בעולת העוף אבל בחטאת בהמה היא עצמה לא נעשית אלא על חודה של קרן והתם מפרש פלוגתייהו מקראי ועולת העוף נעשית למעלן ובזבחים פ' חטאת העוף [ס"ו ע"א] שנינו עולת העוף שנעשה למעלן כמעשה עולה לשם עולה כשרה וכו' עשאה למטן כמעשה כולן פסולה ועולת בהמה למטן ובפ' איזהו מקומן [נ"ג ע"ב] שנינו העולה קדשי קדשים וכו' ודמה ניתן ב' מתנות שהן ד' ואמרי' בגמ' היכי עביד רב אמר נותן וחוזר ונותן ושמואל אמר מתנה אחת מהן נותן כמין גמ"א ואמרי' התם כתנאי וזרקו יכול יזרוק זריקה אחת ת"ל [ויקרא א'] סביב אי סביב יכול יקיפנו בחוט סיקרא [ת"ל] וז(ו)רקו הא כיצד דמה טעון שתי מתנות שהן ד' ר' ישמעאל אומר נאמר כאן סביב ונאמר להלן [שם ח'] סביב מה להלן פיסוק וד' מתנות אף כאן פיסוק וד' מתנות אי מה להלן ד' מתנות על ד' קרנות אף כאן ד' מתנות על ד' קרנות אמרת עולה טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד ומהכא נמי ילפינן דכיון דטעונה יסוד שהדם ניתנין למטה ואם שנה בזה ובזה פסל ובכל מקום [ש]שנינו פסל יוצא לבית השריפה ויש מקומות ששנינו שאם שינה כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כמו ששנינו בריש זבחים ובריש מנחות ואמרי' התם דנפקא לן שהם כשרים אעפ"י שלא עלו לבעלים לשם חובה מדכתיב [דברים כ"ג] מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת נדבה נדר הוא וקרי ליה נדבה אם כמו שנדרת עשית [יהא נדר] ואם לאו יהא נדבה ומהאי טעמא אמרי' בזבחים פ' חטאת העוף [ס"ו ע"א] ועולת העוף שעשאה למטן לשם חטאת כשרה אלא שלא עלת' לבעלים לשם חובה וחטאת העוף לשם עולה פסולה והוא הדין לחטאת בהמה לשם עולה פסולה כדאיתא בריש זבחים [ב' ע"א] אבל שנוי מקומות הדמים דרחמנא קפיד במקומן זה למעלה וזה למטה עיכובא איכא במילת' ואם שינה בזה ובזה פסולין.
סדר קנים כך הוא החובה א' חטאת וא' עולה בנדרים ונדבות כולן עולות אי זהו נדר האומר הרי [עלי] עולה אי זו נדבה האומר הרי זו עולה אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים מתו או נגנבו חייב באחריותן נדבות מתו או נגנבו אין חייב באחריותן. הפירוש, סדר קנים כך הוא כל קרבן העוף הוא נכלל בשם קנים מלשון [דברים כ"ב] כי יקרא קן צפור לפניך ובפרט' מהם עולות ומהם חטאות ומהם נדרים ונדבות ומהם חובות ומהם תורים ומהם בני יונה ובפ' ויקרא הקדים הכתוב לפרש עולת העוף הבאה בנדר ונדבה שאחר עולת בהמה הבאה בנדר ונדבה כתיב [ויקרא א'] ואם מן העוף עולה קרבנו לה' והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו ויביא פרידה אחת או שתי פרידות כפי נדרו או יותר והכי איתא בזבחים פרק קדשי קדשים [ס"ה ע"א] מדכתיב [שם] והקריבו אפי' פרידה ואין בחטאת נדבה אלא חובה ובפ' שמיעת הקול יש קרבן עולה ויורד לג' עבירות לשבועת העדות ולשבועת בטוי ולטומאת מקדש וקדשיו שאם לא תשיג יד החוטא לכבשה או שעירה יביא שתי תורים או שני בני יונה א' לחטאת ואחד לעולה וזאת היא עולת חובה הבא מן העוף וכן יולדת עשירה חייבת כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת וזו היא פרידה אחת ולא מצינו בשום מקום בקרבנות העוף פרידה אחת חובה אלא זו ואם לא תשיג ידה לקרבן בהמה תביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת וא' לעולה ובטהרת מצורע ג"כ יש בדלות שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת וא' לעולה ובטהרת הבית יש צפרים ואינן בכלל קנים שבמשנתינו ובזב ובזבה יש בקביעות שתי תורים או שני בני יונה א' לחטאת וא' לעולה וזהו סדר קנים הכתוב בתורה ומה ששנינו החובה אחד חטאת ואחד עולה הוא בכל קרבנות בהמה שיש בהן חטאת ועולה אבל ביולדת עשירה אין שם מן העוף אלא אחד לחטאת יהיה (מן) [בן] יונה או תור והעולה שלה היא בהמה ובכריתות פ' ד' מחוסרי כפרה [י' ע"ב] תניא יש מביא אחד תחת אחד יש מביא ב' תחת ב' ויש מביא ב' תחת א' ויש מביא א' תחת ב'. יולדת מביאה א' תחת א' ומאי פרידה דעוף תחת כבש. מצורע מביא ב' פרידין תחת ב' כבשים. שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו מביא ב' פרידין תחת כבשה א'. ומביאין בדלי דלות עשירית האיפה תחת ב' פרידין וזהו א' תחת ב'. אי זהו נדר וכו' בראשון דמגילה [ח' ע"א] שנינו אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים חייבין באחריותן ונדבות אינן חייבין באחריותן ואמרי' בגמ' תנן התם איזהו נדר ואיזהו נדבה נדר האומר הרי עלי עולה נדבה האומר הרי זו עולה ומה [בין] נדר לנדבה נדר מת או נגנב חייב באחריותו נדבה מת או נגנב אינו חייב באחריותו מנא ה"מ דת"ר [ויקרא א'] ונרצה לו לכפר עליו ר"ש או' את שעליו חייב באחריותו את שאינו עליו אינו חייב באחריותו מאי משמע א"ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר עלי כמאן דטעין ליה דמי וכן אמרו בראשון דזבחים [ד' ע"ב] וברייתא זו של ר"ש היא שנויה בספרא בפ' ויקרא בפרשת עולת בהמה הבאה בנדר ויש תימא במשנה זו דמסכת תעניות שילהי פ"ק [י"ג ע"ב] אמרי' דכל היכא דתני אין בין ליכא למימר תנא ושייר וחזינן דבין נדרים ונדבות שייר דבמנחות פ' התודה [פ"א ע"א] האומר הרי עלי תודה הרי עלי שלמים הואיל והם באים חובה לא יביא אלא מן החולין וכן בפ"ק דמעשר שני [מ"ז] שנינו אין מביאין קני זבין וזבות וקני יולדות חטאות ואשמות מדמי מעשר שני ומשמע דנדבות יביא מדמי מעשר שני וא"כ אע"ג דתנן אין בין איכא שיורא וצ"ע. ומשנה זו של איזהו נדר היא בפ' שלוח הקן [חולין קל"ט ע"א] בגמ' ובפ"ק דר"ה [ו' ע"א].
<h2>דף פא מב</h2>
חטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת [אפילו אחד בריבוא ימותו כולם חטאת שנתערבה בחובה] אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה וכן עולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין עולות שבחובה בין שהחובה מרובה והנדבה ממועטת בין שהנדבה מרובה והחובה ממועטת בין ששתיהן שוות. הפירוש, חטאת שנתערבה בעולה והעולה בחטאת וכו' בקרבן עוף קא מיירי ובקרבן בהמה נמי אפשר אע"ג דחטאת נקבה ועולה זכר אשכח זכר בחטאת שעיר נשיא ושעיר רגלים ועולה אפשר להיותה שעיר ג"כ כדאיתא בפ' התערובות [זבחים ע"א ע"ב] ששם שנינו הכל מתערבין חוץ מחטאת ואשם שהחטאת נקבה ולא זכר ואשם זכר ולא נקבה ושעיר נשיא שהוא זכר הוא שער ואשם צמר ואינן מתערבין ומיירי כגון שנתפרשו בלקיחת בעלים כדאמרי' בפרק בתרא דכריתות [כ"ח ע"א] ומייתי לה בפ' בכל מערבין [עירובין ל"ז ע"א] וביומא פ' טרף בקלפי [מ"א ע"א] ובפ' הריני נזיר [נזיר כ"ו ע"ב] א"ר חסדא אין הקנין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים ובעשיית כהן והכא בנתפרשו בלקיחת בעלים שאמר בשעת לקיחה זה עולה וזה חטאת ואח"כ נתערבו מיירי וכיון שנתערבו אין להם תקנה שהעולה דמיה ניתנין למעלה והחטאת דמיה ניתנין למטה ואם שינה פסל משום הכי ימותו ואפי' א' ברבו' לא בטלי משום דב"ח חשיבי ולא בטלי ואין להם פדיון שהרי שנינו בפ' בתרא דכריתות [כ"ז ע"ב] ומייתו לה בפ' טרף בקלפי [יומא מ"א ע"ב] אין פדיון לעוף וברייתא היא בספרא דפרשת שמיעת הקול בסדר ויקרא ואפי' למשוך א' מהן ולהקריב כדין הרוב א"א משום דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואפילו להפרידן וליטול א' מהן ונימא כל דפריש מרובא קא פריש א"א גזרה שמא יטול מן הקבוע כדאיתא בפ' כל הזבחים שנתערבו [זבחים ע"ג ע"ב] והתם אמרי' וכן בתמורה בפ' כל האסורין [כ"ח ע"א] דטעמא דמילתא דלא בטלי ברובא משום דאיסורי הנאה כגון חטאות המתות ושור הנסקל ורובע ונרבע וע"ז ויין נסך לא בטלי ואוסרין כל שהוא ואמרי' בפרק התערובות [זבחים שם] אמר רבא השתא דאמור רבנן לא מקריב אי מקריב לא מרצי פי' דאפי' דיעבד לא הורצה וצריך להביא אחרים ואותיב רב יהודה בר הונא לרבא ממתני' דהכא דתנן חטאת שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת אפי' א' בריבוא ימותו כלן בד"א בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך ועשאן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול למטה מחצה כשר ומחצה פסול א' למעלה וא' למטה שתיהן פסולות שאני אומר חטאת קריבה למעלה ועולה קריבה למטה וקושיא זו היא מורכבת מג' משניות הא' היא משנה זו דפ"ק דמכילתין והב' היא בריש פ"ג דלקמן והכי תנן לה התם בד"א בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך א' לזו וא' לזו ב' לזו וב' לזו ג' לזו וג' לזו עש' כלן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כלן למטה מחצה כשר ומחצה פסול והג' היא בפ"ג במשנה שלישית ממנה והכי תנן לה התם חטאת לזה ועולה לזה ועשה כלן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כלן למטה מחצה כשר ומחצה פסול חציה למעלה וחציה למטה שתיהן פסולות שאני אומר חטאת קריבה למעלה ועולה למטה ומ"מ איכא תיובתא ממתני' לרבא דאמר דאי אקריב לא מרצי דהא בהדיא אמרי' דדוקא (איכא) [היכא] דנמלך הכהן אי מקריב אי לא מקריב אמרי' דכולן ימותו אבל אם עשאן ואפשר שעשה א' מהחטאות למטן או א' מהעולות למעלן דכשר ודחי רבא דמתני' כמאן דאמר ב"ח אין נדחין ואיהו אמר למילתיה כמאן דאמר ב"ח נדחין ובפ"ק דקדושין [ז' ע"ב] אר"ש ב"ח נדחין ובמסכת תמורה פ' כיצד [כ"ו ע"ב] ובזבחים פ"א [י"ב ע"א] והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' פסולי המוקדשין [ה"א] כתב שאין ב"ח נדחין ואם הקריב הורצה ופלוגתא דתנאי היא אי ב"ח נדחין אי לא בפ' בתרא דכריתות [כ"ח ע"א] וביומא פ' ב' שעירי' [ס"ד ע"א] רב אמר אין ב"ח נדחין ור' יוחנן אמר נדחין ואמר רבא מתני' דיקא כרב (ואלו המתות חטאות ועולות חובות ונדרים חייב באחריותן נדבות אינו חייב באחריותן דאלו אבדו או נגנבו). חטאת שנתערבה בחובה וכו' כגון חטאת מפורשת בחובה סתומה שלא נתפרשה אי זו עולה ואי זו חטאת א"א להקריב כל שיש ספק אם חטא' אם עולה לפי' אם החובה הסתומ' היא ב' פרידין והא' היא עולה והב' חטאת אינו כשר אלא כמנין החטאות וכן אם היו הסתומות ד' פרדין והב' הם עולות והב' הם חטאות אינו כשר אלא ב' חטאות והשאר פסולין וכעז"ה [וכעין זה הענין] אפי' הן הרבה הסתומין לא קרב אלא מחצה מהן חטאת ומחצה הנשאר עם זה המתערבת עמהם ואינה ניכרת פסולו' וכן הדין בעולה המפורשת שנתערב' בחובה סתומה שאם הן ב' פרידין (והקריב) [יקריב] א' עולה והב' פסולות וכן אם היו הרבה לעולם אינו מקריב אלא חציין עולות והחצי האחר עם זה שנתערב בהן ואינו ניכר פסולין ולשון המשנה שאמר' בין שהית' הנדבה ממועטת והחובה מרובה בין שהנדב' מרוב' והחובה ממועטת בין ששתיהן שוות זה הלשון אינו מדוקדק והל"ל בין שהמפורשו' ממועטות והסתומו' מרובה בין שהמפורשת מרובה והסתומה ממועט' בין ששתיהן שוות דלהכשיר אין הפרש בין נדבה לחובה אלא בין עולה לחטאת והיו שתיהן נדבות או שתיהן חובות או שהא' חובה והא' נדבה והחובו' הן הבאים מחיובא דקרא והנדבות או הנדרים הן הבאים בלא חיובא דקרא והרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' פסולי המוקדשין [ה"א—ד'] כתב וז"ל חטאת העוף שנתערבה בעולת העוף או עולת העוף שנתערבה בחטאת העוף אפי' אחד בריבוא כלן ימותו בד"א כשהיו מפורשות בשעת לקיחת הבעלי' זו חטאת וזו עולה אבל אם הביא עופו' (להביא) [לחובתו] מהן חטא' ומהן עולה ולא פירש אלא כלן סתומות ונתערבו חטאת [או] (ב)עולה [בחובה זו הסתומה יש להן דינים אחרים. וכיצד דיניהן אם נתערבה חטאת בחובה זו הסתומה אין כשר אלא מניין חטאות שבחובה בלבד אבל מניין העולות שבחובה עם החטאת שנתערבה בהן פסולין, שהרי נתערבה חטאת בעולות]. לפי' אם היתה החובה (אחת כחטאת) [שתים בחטאת] חצי החובה כשר וחצי' פסול ויראה לי שהוא עושה אותן למטן כמעשה חטאת וכן אם נתערבה עולה בחובה זו הסתומה אין כשר אלא מנין עולות שב[חוב]ה אבל מנין החטאות שבחוב' עם העולה שנתערב' בהן פסולין שהרי נתערבה עולה בחטאת בין שתהיה החובה הסתומ' מרובה על העולות שנתערבו בה בין שהיו העולות מרובין על החובה הסתומה בין שיהיו ב' שוות אין כשר אלא מנין עולות (שבהן) [שבחובה] לפי' אם היתה חובה שתים (כ)[ב]עולו' חצי החובה כשר וחציה פסול ויראה לי שהוא עושה כלן למע' כמעש' עול' עכ"ל והראב"ד ז"ל השיג עליו וז"ל יראה לי וכו' אמר אברהם טעה טעות גדולה ואם בא לימלך היאך אומרים לו הקריב פסולין למזבח וכו' תעיין בהראב"ד אלא ודאי אומרים לו לא תקריב אלא כמנין חטאות שבחובה [ועשה אותן למטה ואם יאמר האי כולן למטה שכתב על מנין חטאות שבחובה קאמר וכן כולן למעלה שכתב על מנין העולות שבחובה] קאמר א"כ מאי יראה לי דקאמר ואין זה צריך ראי' ועיון ואם לא עשה אותן בתקון היאך יהיה כשר כמנין חטאת או כמנין עולה עכ"ל.
<h2>דף פא מג</h2>
בד"א בחובה ובנדבה אבל בחובה שנתערבה זו בזו א' לזו וא' לזו ב' לזו וב' לזו ג' לזו וג' לזו מחצה כשר ומחצה פסול א' לזו וב' לזו וג' לזו ועשר לזו ק' לזו הממועט כשר בין משם א' בין מב' שמות בין מאשה אחת בין מב' נשים. כיצד באשה אחת לידה ולידה זיבא וזיבא משם א' מב' שמות לידה וזיבה כיצד מב' נשים על זו לידה ועל זו לידה על זו זיבה ועל זו זיבה משם א' מב' שמות על זו לידה ועל זו זיבה ר' יוסי אומר ב' נשים שלקחו קניהן בעירוב או שנתנו דמי קניהן לכהן אי זה שירצה כהן יקריב חטאת ואי זה שירצה יקריב עולה בין משם א' בין מב' שמות. הפירוש, בד"א שאין כשר אלא כמנין חטאות או כמנין עולות כשנתערבה חובה בנדבה או נדבה בחובה כלומר סתומה במפורשת כמו שפירשנו במשנה דלעיל אבל אם שתיהן הם סתומות והם של ב' נשים אם יש א' לזו וא' לזו ב' לזו וב' לזו או ג' לזו וג' לזו שהם שוות בקניהן מחצ' כשר ומחצה פסול שלכל אחת מהן חטאת ועולה בשוה ויקריבו מחצה למעלה ומחצה למטה ואם אינן שווין בקניהן אלא לזו א' לזו ב' לזו ג' לזו עשר לזו ק' הממועט כשר שהוא שוה כחטאות ועולות ויקריב חציין למעלה וחציין למטה ודין זה הוא שוה בין שיהיו משם אחד בין שיהיו מב' שמות בין מאשה א' בין מב' נשים כמו שיפריש כיצד וכו' משם א' באשה א' כגון שחייבת לידה ולידה או זיבה וזיבה מב' שמות באשה א' לידה וזיבה מב' נשים משם א' על זו לידה ועל זו לידה על זו זיבה ועל זו זיבה מב' שמות בב' נשים על זו לידה ועל זו זיבה והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהלכות פסולי המוקדשין [ה"ה] ז"ל חובה סתומה וחובה אחרת סתומה שנתערבו בין שהיו שתיהן משם א' כגון קיני זבין או קיני זבות או מב' שמות כגון קיני זבין (וגם) [עם] קיני (ולדותיהן) [יולדות בין] שהיו שתיהן לאדם א' בין שהיו לב' אם היו שתיהן שוות מחצה כשר ומחצה פסול מפני שהכל חציין עולות וחציין חטאות והחטאת למטה והעולה למעל' ואם עשה הכל למעלה חציין כשרות והן העולות ואם עשה כלן למטה חציין כשרות והן החטאות עשה חציין למעלה וחציין למטה חצי החצי שעשה למעלה כשר מפני התערובות והוא עול' וחצי החצי שלמטה כשר והוא חטאות עכ"ל וכמו שפירשתי למעלה עוד כתב [שם ה"ו—ז'] היו שני החובות הסתומות שנתערבו זו גדולה מזו כגון שהיתה הא' ד' עופות והשניה ו' ואם עשה הכל למעלה והכל למטה מחצה כשר ומחצה פסול מטעם שביארנו עשה חציין למטה וחציין למעלה אם אחר ששאל עשה כן המועט כשר ואם מדעתו המרובה כשר. זה הכלל כל שיעשה הכהן מדעתו חציין למעלה וחציין למטה וא"א שלא יהיו משל א' למעלה ולמטה הרי זה המרובה כשר הואיל והדבר ידוע שמקצת קרבנותיו למעלה ומקצתן למטה יהיו כל קרבנותיו כשרים עכ"ל וכתב עליו הראב"ד ז"ל עשה חציין למטה וכו' א"א זה כתב בשביל שראה במשנה ריש פ"ג בד"א בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך א' לזו וא' לזו וכו' מחצה כשר ומחצה פסול וכו' וכמה לשונו מקולקל' שאם עשה (הסדורין) [הפרידין] שנתערבו חציין למעלה וחציין למטה מה לי שאל מה לי לא שאל מחצה כשר ומחצה פסול אלא שאם שאל אומרים לו לא תקריב מהם אלא כשיעור המועט ויעשה אותן חציין למעלה וחציין למטה שאין מקריבין פסולין למזבח ואם בא לעשות חטאות יותר אומרים לו מן המועטות היא וכבר עשית חטאתיה וכן אם בא לעשות עולות אומרים לו מן המועטות היא וכבר הקריבה עולותיה אבל כשלא נמלך ועשה חציין למעלה וחציין למטה כשיעור המרובה כשר שאפשר שעשה מהן חציין חטאות וחציין עולות ולא (שעשה) [שיעלה] לה לחובותי' כלן שהרי אינה יודע' כמה עשה משלה למעלה ולמטה וכמה עשה מחברותיה אלא שמביאה עם חברותיה בתנאי וכל מה שהוכשר בעשייתה יועיל לו עם תנאו וממעט בהשלמת חובתה עכ"ל ולשון המשנה א' וב' וג' וי' וק' לאו דוקא דכן נזכר בפ"ג [מ"ב] ועוד תשלום פי' זה בפ"ג בס"ד ר' יוסי אומר וכו' בערובין בפ' בכל מערבין [ל"ז ע"א] הוה סביר' לן למימר דטעמיה דר' יוסי משום דס"ל דיש ברירה ודחינן דלאו משום האי טעמא דהא מוקים לה בשהתנו ואשמועינן ר' יוסי שהקינין מפורשות בעשיית כהן וכדא"ר חסדא בשילהי כריתות [כ"ח ע"א] ובפרק טרף בקלפי [יומא מ"א ע"א] ובפ' הריני נזיר [נזיר כ"ו ע"ב].
<h2>דף פב מא</h2>
קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר או שפרח לבין המתות או שמת א' מהן יקח זוג לשני פרח לבין הקריבות פסול שפוסל אחד כנגדו שהגוזל הפורח פסול ופוסל א' כנגדו. הפי', קן סתומה שלא נתפרשה בשעת לקיחה אי זו חטאת ואי זו עולה שפרח ממנה גוזל והיא לישנא דקרא [בראשית ט"ו] ותור וגוזל דמתרגמינן ושפרירא ובר יונא אורחא דמילתא נקט שכן דרך לגדל בני יונה בבתי' ומפריחי' משובך לשובך וזה הגוזל פרח לאויר ולא ישוב עוד או שפרח לבין המיתות כלומ' בין קנים אחרים שהדין נותן שימותו כלן כמו שמתפרש במשנה בזה הפ' [מ"ד] שהרי נתערבו חטאות ועולות או שמת אחד מזאת הקן הסתומה יקח זוג לשני דליכא למיחש למידי ואפילו בב' שעירי יוה"כ שהדין נותן שיהו ניקחין כא' אם מת א' מהן קודם הגרלה יקח זוג לשני כדתנן ביומא פ"ב שעירי יוה"כ [ס"ב ע"א] ואם אחר שהביא אחר תחתיו וקרב (אחר) [חזר] זה הפורח לאויר או הוכר זה שנתערב בין המיתות והרי יש כאן פרידא א' סתומה כיון שקרב האחד שהוא זוגו של זה שנמצא עתה ונתפרשו בעשייתו של כהן זוגו של זה ואותו זוג ב' שלקחו תמורת זה ולא נודע מי הוא חטאת ומי הוא עולה נשאר זה בס' עולה בספק חטאת וימו' ואם ידע הכהן שבן זוגו הראשון נעשה חטאת יהיה כשר זה שחזר או הוכר לעולה ואם הראשון והפרש כהן שהוא עולה וקרב יהיה דין זה הנמצא שהוברר שהוא חטאת כדין [תמורה כ"ב ע"ב] מפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה שהיא מתה ובהא כ"ע מודו בין רבי בין רבנן שאם נתכפר באחרונה שהראשונה מתה ולא פליגי אלא במפריש ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות לפניו דקאמר רבי נתכפר באחד מהן והב' תמות וחכ"א רועה ובנדון זה גם כן אם קודם הקרבה אחר שנתפרשה בלקיחת בעלים הזוג הראשון וזה הב' שלקחו תמורת זה שנמצא אם זוגו של זה הנמצא נתפרש חטאת כשר זה לעולה ואם אחר שנתפרש עולה והיו ב' חטאות לפניו יקרב א' חטאת והשני לדברי ר' ימות ולדברי חכמים ירעה עד שיסתאב או יחסר אבר וימכר ויפלו דמיו לנדבה כדאיתא בתמורה בפרק (יש בקדשי מזבח) [ולד חטאת (כ"ג ע"א)] כנ"ל לדקדק בזה לע"ד ובפ' הריני נזיר [נזיר י"ב ע"א] הקשו ממשנה זו לרבי יוחנן דאמר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם והא הכא דשאר קנין מתקנן ולא חיישי' דדילמא האי דפרח הוא ותירץ דשאני אשה דניחא מקן דניד. פרח זה הגוזל לבין הקרבו' פסול ופוסל אחר כנגדו כמו שיפרש במשנה אחר זה.
<h2>דף פב מב</h2>
כיצד ב' נשים לזו ב' קנים ולזו ב' קנים פרח מזו לזו פוסל אחד בהליכתו חזר פוסל א' בחזרתו פרח וחזר פרח וחזר לא הפסיד כלום שאפי' הן מעוטות אין פחות מב'. הפירוש, האי דנקט לה בנשי' הוא הדין באנשי' אם הם זבים או מצורעי' אלא דבנשי' שכיחי קנים טפי מבאנשים שהם יולדות ושכיחא זיבות בהו יותר מהאנשים ואם לזו שתי קנים שהן ד' עופות ולזו ג"כ ב' קנים וכולן סתומות שהם חציין חטאות וחציין עולות ופרח א' מזו לבין שתי קנים של זו נמצא לזו ג' ולזו ה' זו שאין לה אלא ג' תקח אחד מן השוק כדין גוזל שפרח לאויר או שמת וזו שיש לה חמש תקריב ד' והה' פסול שאינו שלה וזהו ששנינו פוסל אחד בהליכתו ואם אחד מהה' אחר שנתערב פרח אל הג' פסל א' מהם ואינו כשר מהם אלא שנים שבחזירתו פסל א' שכיון שלא נודע זה שחזר אם הוא אותו שפרח בתחילה דינו לפסול א' בחזירתו כמו שפוסל אחד בהליכתו ויקרבו מאותו סדר שנפל העירוב מתחלה שלשה שאם זה שחזר הוא אותו ראשון שפרח לא הפסיד' כלום ומפני שהוא ספק הפסידה א' שלא נפסל אלא אותו שפרח ראשונה ומהסדר שפרח ממנו תחילה שנים בלבד שהראשון שפרח שמא לא חזר וזה שחזר הוא מהקן הב' והוא פוסל א' כנגדו פרח וחזר פרח וחזר לא הפסיד כלום לפי שאפי' נתערבו כולן הרי חציין פסולו' וחציין כשרות ואפי' הם מעוטות שאין לכל א' אלא ב' וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' פסולי המוקדשין [ה"ג—ד'] ד' עופות סתומות וד' עופו' שניות סתומות פרח א' מהראשונות לשניות פסול א' מן הב' אחר שנתערב חזר א' מן הב' ופרח (הראשונות) [לראשונות] פסל א' מן הא' ונמצא הכשר מן הראשונות שתים בלבד חזר א' ופרח מן הא' לשניות אפילו כל היום כולו אין מוסיף להפסיד יותר על זה שאפילו הם מעורבות כולן זו בזו מחצה כשר ומחצה פסול ע"כ וכבר נתפרש בפ"א טעם הפסול לפי שנתערבו חטאות בעולו' ואין כשר אלא כמנין חטאות או כמנין עולות ואלו שהן שוות מחצה פסול ומחצה כשר.
<h2>דף פב מג</h2>
לזו א' לזו ב' לזו ג' לזו ד' ולזו ה' לזו ו' לזו ז' פרח מן הראשונה לב' לג' לד' לה' לו' לז' וחזר פוסל א' בהליכתו וא' בחזירתו. הפירוש, אחר שפי' דין ב' נשים השוות בקניהם פי' דין הרבה נשים שאין שוין בקניהם ונקט מילתיה בז' נשים שהן חלוקות בקניהם שפרח זה הגוזל מראשונה לב' ואחר כך משניה לשלישית עד השביעית.
הראשונה והב' אין להם כלום הג' יש לה א' הד' יש לה ב' הה' יש לה ג' הו' יש לה ד' הז' יש לה ו' פרח וחזר פוסל בהליכתו אחד ואחד בחזירתו. הפירוש, עתה הוא מפרש כיצד פוסל זה הגוזל מהראשונה עד שבע איך הוא פוסל אחד בהליכתו וא' בחזירתו ואם פרח ולא חזר הראשונה דינה שתקח זוג לשני שנשאר כדין פרח לאויר ובכולן נפסל א' שמא זה הוא שפרח מן הראשונות ועכשיו אחר שפרח חזר ופרח מהאחרונה אל הראשונה הוא פוסל א' בחזירתו של כל א' יש לחוש שמא אינן שלה ומשל חברת' הוא ומוסיף פסול על הפסול הראשון הראשונה אין לה כלום לפי שהראשון לא חזר לה וזה שחזר של חברתה הוא ונתערב עם שלה ושמא שתיהן האחת עולה והא' חטאת ונתערבו ופסולות והשניה ג"כ שמא זה שפרח בתחלה נשאר בה ופוסל א' כנגדו ויש לה שני' כשרים וב' פסולים וזה שחזר ג"כ הוא משל חברתה ולא זה הוא שפרח תחלה והוא פסול ופוסל א' כנגדו ונפסלו ב' הנשארים בהליכה בזו החזירה ולפום הכי גם היא אין לה כלום והשאר כל אחת הפסידה ב' קנים כמו השניה ונשאר לג' א' ולד' ב' וכן עד הז' כמו שפירשו המשנ' והז' ג"כ אעפ"י שלא חזר אליה הפסידה קן א' שזה שפרח נשאר בה והוא פוסל א' כנגדו והפסידה ב' פרידות שהן קן א' ואין לה אלא שש פרח וחזר פוסל בהליכתו אחד ואחד בחזירתו כמו שיפרש במשנה שאחר זו.
הג' והד' אין להם כלום הה' יש לה א' והו' יש לה ב' הז' יש לה ה' פרח וחזר פוסל א' בהליכתו וא' בחזירתו. הפירוש, הג' והד' אין להם כלום כדין ראשונה וב' בפריחה ראשונה שהרי לא נשאר לג' אלא א' ולד' אלא שתים והה' והו' והז' כ"א מפסדת ב' ונשאר לה' א' ולו' ב' וז' יש לה ה' שהרי הפסידה קן א' בהליכה זו פרח וחזר פוסל אחד וכו' כמו שיפרש אחר זה.
הה' והו' אין להם כלום הז' יש לה ד' ויש אומרים הז' לא הפסידה כלום ואם פרח מבין המתות לכולן כולן ימותו. הפירוש, הה' והו' אין להם כלום כדין ראשונה וב' בפריחה ראשונה שהרי לא נשאר לחמישית אלא א' ולו' שתים והז' יש לה ד' זהו לפי מה שנשאר לה מפריחה שקודם זו וזה הוא כפי הסדר וטעם י"א למה לא הפסידה כלום לא אתפרש אי פליגי אכולה מתני' דס"ל שאין הגוזל הפורח פוסל אלא א"כ חזר שם דאם לא חזר אמרי' זהו שפרח תחלה זהו שחזר וא"כ שביעית לא הפסידה כלום שהרי אינו חוזר לה ואם זה הגוזל פרח מבין המתות ימותו כולן כדין חטאת בהמה שמתה שנתערבה עם חטאות אחרות ששנינו בזבחים ר"פ התערובות [ע' ע"ב] שכולן ימותו משום דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי כמ"ש למעלה בפ"א במשנה (ג') [ב'].
<h2>דף פב מד</h2>
קן סתומה וקן מפורשת פרח מן הסתומה למפורשת יקח זוג לשני חזר או שפרח מן המפורשת ראשון הרי כולן ימותו. הפירוש, קן סתומה שלא נתפרש בשעת לקיחה איזה עולה ואיזו חטאת ופרח מן הסתומה למפורשת יקח זוג לשני כדין פרח לאויר או לבין המתות או שמת א' מהם כדאי' בריש פרקין ושם פירשתי וזו המפורשת שנתערבה בהם זו הסתומה כבר נתפרש דינה בפ"א אם הם מאשה א' משם א' או משתי שמות וכן משתי נשים חזר זה הגוזל אל המפורש' ימות שהרי נתערבה עולה וחטאת דשמא זה שחזר אינו הראשון שפרח אלא מהמפורשת ואין ידוע אם חטאת אם עולה ומשו' הכי ימותו וכן אם פרח בראשונה מן המפורשת אל הסתומה ימותו מהאי טעמא.
<h2>דף פב מה</h2>
חטאת מכאן ועולה מכאן וסתומה באמצע פרח מן האמצע לצדדין א' הילך וא' הילך לא הפסיד כלום אלא [י]אמר זה שהלך אצל החטאת חטאת וזה שהלך אצל עולה עולה חזר לאמצע האמצעיים ימותו אלו יקרבו חטאת ואלו יקרבו עולות חזר או שפרח מהאמצע לצדדין הרי כולן ימותו. הפירוש, חטאת מכאן שנתפרשה בשעת לקיחה וכן עולה מכאן וסתומה באמצע כגון שהם בשלש חלונות של שובך והאמצעית היא לאשה אחת אם פרח מן האמצע לצדדין א' לבין החטאות וא' לבין העולות לא הפסיד כלום אלא יאמר הכהן בשעת עשיה שהקנין הם מתפרשות בעשיית כהן כ[מ]"ש למעלה זה שהלך אצל חטאות חטאת וזה שהלך אצל עולות עולה ויצאה י"ח זה הגוזל שפרח לבין החטאות או לבין העולות אם חזר ופרח לאמצע האמצעיים ימותו שהרי יש בהם ספק חטאת ספק עולה שהם היו ודאי קודם פריחה אלו חטאות ואלו עולות וכשנתערב זה בהן היו צריכין להתפרש בעשיית כהן וקודם שנתפרש נשארו מעורבין ושמא זה שחזר הוא מהקבועין שם ראשונה ונתערב או חטאת מפורשת בסתומה או עולה מפורשת בסתומה ואין להם תקנה ימותו וכן אם אחר שנתערב זה הפורח חזר לצדדין כולן ימותו שמא נתערב חטאת בעולה או עולה בחטאת כל שכן ראשונה הקודמת לזו ומצאתי בנ"א האמצעיים לא ימותו וכתב הרמב"ם ז"ל [פ"ט מהלכ' פסולי המוקדשין ה"ה] בענין שבע נשים שיש לכ"א ב' פרדות ופרח א' מן הגוזלות מן הראשונה עד הז' שהוא פוסל אחד בהליכתו וא' בחזירתו כשיעשה ז' למטה וז' למעלה יהיו ח' כשרי' וו' פסולין מפני התערבות גוזלות שפרחו בהליכ' ובחזירה.
אין מביאין תורים כנגד ב"י ולא בני יונה (ב"ת) [כנגד תורים] כיצד האשה שהביאה חטאתה תור ועולתה בן יונה תכפול ותביא עולתה תור עולתה תור וחטאתה ב"י תכפול ותביא עולתה ב"י בן עזאי אומר הולכין אחר הא' האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה עולתה ומתה ל"י יורשין חטאתה. הפירוש, אין מביאין תורין כב"י אם האשה חייבת שני תורין או ב' ב"י והקריבה הא' ממין א' לא תקריב השני ממין אחר ובספרא פרשת יולדת [פרק ד' ה"ג] ילפי' לה מקרא מת"ל [ויקרא י"ב] א' לחטאת וא' לעולה שאם [הביאה] עולתה תחלה תביא חטאתה ממין עולתה והתם מייתו למתני' דהכא כדתנינן לה הכא ואם שנתה והביאה הא' תור והשני ב"י תכפול ופליגי ת"ק ובן עזאי אם הולכין אחר הראשון ואותו תכפול או אם הולכין אחר האחרון ואותו תכפול וכן הזכירו מחלוקת זו בספרא והאשה שמתה אחר שהביאה חטאתה יביאו יורשין עולתה ובספרא פרשת שמיעת הקול [פרק י"ח ה"ג] יליף לה מקרא דכתיב [שם ה'] א' לחטאת וא' לעולה שתקדים חטאת לעולה שממין חטאת תביא עולה כלומר אם תור תור ואם ב"י בן יונה שאם הפריש חטאתו ומת יביאו היורשים עולתו ומהכא משמע דלאו דוקא אשה אלא ה"ה איש כגון זב ומצורע שחייבין חטאת ועולה אלא דמתני' תנן האשה משום דרישא דמתני' באשה מיירי ובפ"ק דקידושין [י"ג ע"ב] מייתו לה להך מתני' דפליגי בה שמואל ור' יוחנן דשמואל סבר דדוקא שהפרישתה (אלא) [אבל] לא הפרישתה לא יביאו יורשין עולתה משום דס"ל דשעבודא לא דאורייתא ור"י ס"ל אפילו לא הפרישתה דס"ל שעבודא דאורייתא ואין היורשים חייבין להביא עולתה אלא כשקרבה חטאתה מחיי' אבל לא קרבה חטאתה אין היורשין חייבים להביא עולתה לפי שכשמתה פקע מינה חובת חטאת וכיון שפקע ממנה ח"ח אעפ"י שהפרישה עולתה מחיים אינה קריבה שאין עולתה קרבה אלא לאחר חטאת וכ"ש לר"י דמוקי לה כשלא הפרישתה מחיים אינה קריבה וה"ה דאפי' הפרישתה מודה ר"י שאינה קריבה (כעד) [דעד] שתקריב חטאתה לא הוקבעה עולתה וסיפא דמתני' עולתה ומתה לא יביאו יורשין חטאתה קשיא דמשמע הא היא אם לא מתה תביא חטאתה (הוא) [והא] משמע פרק תמיד נשחט [פסחים נ"ט ע"א] שאין חטאת באה אחר עולה הראב"ד ז"ל פי' דהאי הביאה לאו דוקא אלא הפרישה ורישא (מכאן) [מכיון] דאפרשתא הוקבעא לה כן כתבו הרמב"ן ז"ל משמו בפ"ק דקדושין בחדושיו ואם הביאה עולתה ומתה פשיטא שלא יביאו יורשין חטאתה שאפילו הפרישתה מחיים ומתה אינה קרבה דהויא חטאת שמתה בעליה הלכה למשה מסיני היא שתמות ולא תקרב כדאיתא במסכת תמורה בפ' יש (בקדשי) [בקרבנות] יחיד [ט"ז ע"א].
<h2>דף פג מא</h2>
במה דברים אמורים בכהן נמלך אבל כהן שאין נמלך אחת לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו שלש לזו ושלש לזו (עשר) [עשה] כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול למטה מחצ' כשר ומחצה פסול חציין למטה וחציין למעלה את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול ואת שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול. הפירוש, זה חוזר למה ששנינו בפ' ראשון [מ"ב] חטאת שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת אפילו א' ברבוא ימותו כולן וק"ק [וקא קאמר] השתא שאין הדברים אמורים שימותו כולן אלא לכתחלה ובכהן נמלך אבל בדיעבד אם לא נמלך הכהן ועשאן כולן אם הם שוות התערובות שהיה א' לזו וא' לזו שתים לזו ושתים לזו או ג' לזו וג' לזו אם עשאן כולן למעל' מחצה כשר שהרי יש מחצה מעולות והם כשרים וקמ"ל דאי אקריב ארצי כדפרש"י בגמרא בפ' התערובות [זבחים ע"ג ע"ב] דס"ל לתנא דידן דאין בעלי חיים נדחין וכן בפ' שני שעירי ביומא [ס"ד ע"ב] אמר רבא דמתני' דהתם דיקא כרב דאמר שאין בעלי חיים נדחין דאע"ג דמעיקרא אידחו וכולן ימותו אי אקריב בדיעבד ארצי וכן אם עשאן כולן למטה מחצה כשר ומחצ' פסול שהרי חציין הם חטאות והנהו ארצו ואם עשה חציין למעלה וחציין למטה את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול דשמא לא אקריב מהעולות אלא מחצה ואותו כשר ואת שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול דשמא לא אקריב מהחטאות אלא מחצה ואותו כשר.
<h2>דף פג מב</h2>
אחת לזו (ואחת) [ושתים] לזו ושלש לזו ועשר לזו ומאה לזו עשה כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנין ולא יהו משל אשה א' בין למעלן ובין למטן מחצה כשר ומחצה פסול וכל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנין עד שיהיו משל אחת בין למעלן בין למטן המרובה כשר. הפירוש, במשנה ראשונה פי' דין השוות והמשנה זו (פי') פירש דין אותן [שאינן] (ש)שוות לזו אחת ולזו שתים וכבר כתבתי בסוף פ' ראשון שאין המספר הזה מדוקדק ורבוי הקינין לאשה אחת אינן מפני נדר שהם כולן עולות [א]לא מפני רבוי זיבות שחציין חטאות וחציין עולות ופי' התנא שאלו הקינין שאינן שוות אם עשאן כולן למעלה או כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול שהרי עולות וחטאות מעורבות זו בזו בשוה ואם עשה מחצה למעלה ומחצה למטה המרובה כשר שאפשר שעשה מהן חציין חטאות וחציין עולות ודנין שלזו שתי פרדות ולזו ארבע פרדות ועשה ג' למטה וג' למעלן הרי אפשר שלזאת המרובה יש לה שתים למעלה ושתים למטה ולמועטת אפשר שכולן הן למטן או כולן הן למעלן וכיון שלמרבה אפשר שיהיה עולות למעלן וחטאות למטה כשר ולא שיעלו לה לחובתי' כולן שהרי אינה יודעת כמה עשה משלה למעלה וכמה עשה משלה למטה וכמה עשה מחברותיה אלא שמביאה עם חברותיה המועטת שצריכין להביא הכל שהרי חלקן פסול והיא תביא (והתנה) [ותתנה] עם חברותיה שאם שלה הוכשר יהיו לשל חברותי' ואם שלה לא הוכשר כלו מה שתביא עכשיו יהיה שלה וכל מה שהוכשר בעשייתו יועיל עם תנאי וממעט בהשלמת חובת המרובה וכן פירש זה הראב"ד ז"ל כמ"ש למעלה בסוף פ"א וזהו מה ששנינו זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנין ולא יהיו משל א' בין למעלה בין למטה וכגון שהן שוות בקניהן ועשה חציין למעלה וחציין למטה שאם חלקת אותן לשתיהן בשוה אין לאחת מהן למעלן ולמטה מחצה כשר ומחצה פסול וכל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנין (ודכיון) [וכגון] שהא' מרובה והאחת מועטת וכשחלקת אותן בשוה יהיה למרובה בין מלמעלן בין מלמטן המרובה כשר וכדפרישית.
<h2>דף פג מג</h2>
חטאת לזו ועול' לזו עשה כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול למטן מחצה כשר ומחצה פסול חצייה למעלה וחצייה למטה שתיהן פסולות שאני אומר חטאת קריבה למעלן (ונפלה) [ועולה] למטן. הפירוש, כבר כתבתי בפ"א שזו המשנה הביאוה בפ' התערובות [זבחים ע"ג ע"ב] ומפורשת היא שכיון שנתערבה חטאת בעולה אם עשאן כולן למעל' או כולן למטן מחצה כשר ומחצה פסול שלמעלן יש עולה אחת ולמטה יש חטאת אחת ואם עשה חציין למעלן וחציין למטה שתיהן פסולות מטעמא דאמרי' שאני אומר חטאת קריבה למעלן ועולה למטן וכולן פסולות(ם) ובזבחים פרק חטאת העוף [ס"ז ע"ב] הביאו משנה זו בגמרא.
<h2>דף פג מד</h2>
חטאת ועולה וסתומה ומפורשת עשה כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול כולן למטן מחצה כשר ומחצה פסול חציין למעלן וחציין למטן אין כשר אלא סתומה והיא מתחלקת ביניהן. הפירוש, בכאן יש שלש קינין שהם ו' פרדין יש מהם שתים עולות ושתים חטאות מפורשות בשעת לקיחה ושתים סתומות ולקחום בשותפות או שלא בשותפות ונתערבו ולא הוכרו אם עשה כולן למעלן או כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול שהרי יש למעלן חצי חטאות ולמטן חצי עולות ופסולין ואם עשה חציין למעלה וחציין למטן שעשה שלש פרדין למעלה ושלש פרדין למטה הרי יש למעלה אחת בודאי שהיא עולה וא' למטה שהיא ודאי חטאת כשיעור הסתומה והשתים שלמעלן איפשר שהן חטאות והשתים שלמטן אפשר שהן עולות ומשום הכי המפורשות פסולות והסתומה כשרה והם בספק של מי היא ומשום הכי תתחלק ביניהן ותשלים כל א' חובתה מביתה ומשנה זו ג"כ הביאו(ר) בזבחים פ' חטאת העוף [ס"ז ע"ב] בגמ'.
<h2>דף פג מה</h2>
חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה חובה שנים (כחטאת) [בחטאת] מחצה כשר ומחצה פסול חטאת שני' בחובה המנין שבחובה כשר. הפירוש, זאת המשנה נזכרת בפ"א [מ"ב] בקנין שוות במנין ולא נתחדש במשנה זו אלא אם אינן שוות ופירושה שאם חטאת המפורשות נתערבה בסתומה שזה הוא פי' חובה שיש בה חטאת ועולה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה שבזה התערובת יש שלש פרדות האחת חטאת מפורשת ושתים אחת חטאת ואחת עולה שבסתומה ואין כשר אלא חטאת אחת שא"א לבא לידי ספק שהסתומה אפי' יקריב ממנה זו החטאת הרי היא מתפרשת בעשייתו של כהן והב' פסולות שהרי הנשארת מהסתומה היא עולה ונתערבה עם החטאת המפורשת ופסולה ואם החטאת הם ב' בחובה כגון שיש ב' חטאות מפורשות והסתומה היא ארבע פרדין שתים חטאת ושתים עולה והרי שש פרדות לפני הכהן יקריב ב' חטאות שאפילו הם מהסתומות הרי נתפרשו בעשיית כהן שהן חטאות והשאר פסולין שהרי השאר מהסתומה הם עולות ונתערבו עם המפורשות ונתערבה חטאת בעולה והם פסולות.
וכן עולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין עולות שבחובה חובה ב' (בחובה) בעולה מחצה כשר ומחצה פסול עולה ב' בחובה המנין שבחובה כשר. הפירוש, זאת המשנה מפורשת היא שדין העולה שנתערבה בסתומה כדין חטאת שנתערבה בסתומה וכבר נתפרש במשנה הקודמת.
<h2>דף פג מו</h2>
האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר מביאה שתי קני' אחת לנדרה וא' לחובתה (ותנתם) [נתנתם] לכהן והכהן צריך לעשות ג' פרדין מלמעלן ואחת מלמטן ולא עשה כן אלא עשה שתים מלמעלן ושתי' מלמטן ולא נמלך צריכה להביא עוד פרידה אחת יקריבנה למעלן (מעין) [ממין] אחד משני מינין תביא ב' פירשה (לחובה) [נדרה צריכה] להביא עוד ג' פרדין ממין א' משני מינין תביא ד' קבעה נדרה צריכה להביא עוד חמש פרדין ממין אחד משני מינין תביא שש (ותנתן) [נתנתן] לכהן ואין ידוע מה נתנה הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה צריכה עוד להביא ארבע פרדין לנדרה ושתים לחובתה וחטאת אחת בן עזאי אומר ב' חטאות א"ר יהושע זה הוא שאמרו כשהוא חי קולו א' וכשהוא מת קולו שבעה. הפירוש, האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר אורחא דמילתא נקט שהנשים שמחות כשיולדות זכרים יותר מהנקבות ובאנשים אינו כן שהרי בפרק מי שמת [ב"ב ק"מ ע"ב] תניא האומר המבשריני במה נפטר רחמה של אשתי אם נקבה יטול מאתים ואם זכר יטול מנה משום דבת בתחלה סימן יפה לבנים וזאת האשה ילדה זכר וצריכה להביא קן א' לנדרה והם שתי פרדות והם עולות ואין בהן חטאת ושתי פרדין לחובת לידתה אחת לעולה וא' לחטאת כמו שהוא מפורש בפרשת תזריע נתנתם לכהן אלו ד' פרדים ולא פירשה כלום אלא שאמרה לו אלו ארבע פרדין הם שתים מפני נדרי וב' מפני חובת לידתי והכהן צריך לעשות שלש פרדין למעלה שהן עולות שתים מפני נדרה ואחת מפני חובת לידתה ואחת שהוא חטאת לחובת לידתה למטן ולא עשה הכהן כן אלא עשה שתים למעלה ושתים למטה ולא נמלך ופסל אחת (מלמעלה) [מלמטה] שלא היו השנים שעשה מלמטה אלא אחד עולה ואחד חטאת והוא עשאן חטאת ופסל האחת וחסר לה פרדה אחת למעלה שהרי חייבת ג' עולות ולא עשה אלא שתים עולות משום הכי צריכה להביא עוד פרדה א' ויקריבנה למעלה להשלים שלש עולות שחייבת שתים משום נדרה וא' משום חובת לידתה וכל זה הוא אם הם מין א' אלו ד' פרדין תורים או בני יונה הוא שצריכה להביא זה האחד להשלים העולה אם הם תורים תור ואם הם בני יונה בן יונה ואם הם משני מינין שהם ב' תורים ושני ב"י ועשאן שתים למטה ושתים למעלה צריכה להביא שתים תור אחת ובן יונה אחד שהיא צריכה להשלים העולה מאותו מ[י]ן שהיא החטאת כמ"ש למעלה בפ"ב מתני' (ט') [ה'] ואם עשה בתחלה ב' תורים למטה צריכה להביא עוד א' למעלה שתהא העולה ממין התורים ואם עשה שני בני יונה למטה צריכה להביא בן יונה למעלה שתהא העולה ממין בני היונה ועכשיו שאינו ידוע אם היו למטה ב' תורים או שני בני יונה תביא תור ובן יונה להשלים עולתה והרי חייבת שש פרדין ואפילו עשה למעלה תור ובן יונה למטה תור ובן יונה כשתביא עתה תור וב"י ותעשם למעלה הרי יש למעלה שתי תורים וב' ב"י אחד מהם חובתה וא' כנגד חטאתה ממין חטאתה פירשה נדרה והביאה ארבע פרדין ואמרה לכהן אלו לנדרי ועשה אותם הכהן שתים למעלה וב' למטה ולא ידע איזה מהן למעלן ואיזה מהן למטן צריכה להביא עוד שלש פרדין שנים לנדרה שמא אותם שפירשה לנדרה עשה למטה וצריכה להשלים נדרה ואחד למטה שמא אותן של חובתה עשה למעלה וצריכה להביא פרדה אחת לחטאתה למטה וכל הב' הראשונות שעשה למטה וזאת האחרת שהביאה להשלים הם פסולות השתים הראשונות שמא הן עולות שהרי פירשה אותן וזאת השלישית היא ספק חטאת כי שמא בשתים הראשונות שעשה למטה הא' היתה חטאתה ופטור' היתה ממנה וזאת האחרונה לא באה אלא על הספק וכל זה הוא אם הארבע פרדין שהביאה בתחלה הם ממין א' ארבע תורים או ארבעה בני היונה אבל אם הם שני מינין שתי תורים ושני בני יונה ועשה שתים למעלה וב' למטה תביא ארבע פרדין שני בני יונה ושתי תורים דשמא אותן שעשה למעלה היה אחת מהן חטאת ואין ידוע אם תור אם בני יונה וצריכה להשלים חטאתה מן הספק תור אחד ובן יונה אחד ואותן שלמעלה שני' צריכה להשלים לנדרה דשמא עשאן למטה בתחלה כשאר בן יונה אחד ותור אחד ובזה די לה שאם מה שעשה תחלה למעלה אין היו בני יונה ושמא האחד חטאת ופסול ושמא האחד עולה וכשר אם בן יונה היה הרי בן יונה זה משלם ואם תור היה הרי תור זה משלם ולשון פרשה נדרה הוא מלשון לפלא נדר [במדבר ט"ו] דמתרגמינן לאפרשה נדרה וכן דרך הנודרים לפרש זה אני מביא לנדרי שנדרתי כדי שיקריבם הכהן עולות וכשאין שם נדר מביאין חובתם סתם ומשום הכי תני פרשה נדרה קבעה נדרה ואמרה אם אלד זכר הרי עלי שתי תורים או הרי עלי שני בני יונה והביאה ארבע פרדין שתים לנדרה ושתים לחובתה והם כלן מין אחד או תורים או בני יונה ועשה שתים למטה ושתים למעלה והיא שכחה ולא ידעה באיזה מין קבעה אם בתורים אם בבני יונה הרי זה צריכה להביא עוד חמש פרדין שתי תורים לנדרה אם הביאה תחלה בני יונה או שני בני יונה אם הביאה תחלה תורים ויעשה ארבעתן למעלה ותביא פרדה אחת להשלים חובתה למעלה ולמטה אינה צריכה כלום שהרי עשה שתים למטה ויעלה אחד לחטאתה אם תור אם בן יונה שהרי לא קבעה כלום לחובתה וכל זה הוא אם הביאתם מתחלה ממין אחד או תורים או בני יונה אבל אם הביאתם משני מינין שתי תורים ושני בני יונה ולא ידעה במה קבעה נדרה אם תורים אם בני יונה היא חייבת להביא שש שתי תורים ושני בני יונה לנדרה וכולן עולות למעלן ושתי תורים או שני בני יונה לחובתה אחד למעל' ואחד למטה ונתנתן לכהן ולא ידעה מה נתנה לו הלך הכהן ועשה ולא נודע מה עשה ה"ה אם זה תחלה הבאתה ולא נתנה מתחלה כלו' לכהן ומשום הכי נסיב לה הכי משום דמתני' מיירי בה ר' יהושע בסופה והוא הוא תנא דתני רישא כדאמרינן בזבחים פ' חטאת העוף [ס"ח ע"א] ומשום דר' יהושע קאמר זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה נסיב לה הכי למימרא בתחלת הטעות לא היתה חייבת להוסיף אלא א' ונתגלגל הדבר מטעות לטעות עד שבע שאם קבעה נדרה ועשה הכהן ולא ידע מה עשה צריכה להביא שבע ארבע פרדין לנדרה שתי תורים ושני בני יונה ועושה אותן למעלה שהרי לא נודע אם קבעה נדרה ובמה קבעה ושתי פרדין לחובתה שני בני יונה או שתי תורים אחד למעל' ואחד למטה שהרי לא קבעה חובתה וחטאת אחת תור או בן יונה שמא קבעה גם כן כבש אחד לעולה ובן יונה או תור לחטאת אבל לחוש שמא קבעה חטאתה שתי תורים או שני בני יונה ולפ"ז היתה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה שנים למעלה ושנים למטה וא"כ היו שמונה אין לחוש לזה שאין הנשים קובעות אלא עולתן ואם קבעה כבש לעולה אינה צריכה אלא תור או בן יונה נמצא שהביאה שבע פרדין ובן עזאי ס"ל דכיון ששכחה חיישי' שמא קבעה חטאתה וכיון דלא ידעי' באיזה מין קבעה תביא שתי חטאות משני מינין נוכל לפרש בזה וכל החטאות האלו נאכלות מפני שהן ספק א"ר יהושע זהו שאמרו וכולי ובפרק חטאת העוף בזבחים [ס"ז ע"א] גרסי' א"ר (יהודה) [אדא] בר אהבה אומר היה ר' יהושע עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת ולשם חטאת כיון שמלק בה סי' א' נמשכת ונעשית חטאת העוף ואקשי' עליה [שם ע"ב] ממתני' דהכא חטאת לזו ועולה לזו עשאן שתיהן למעלה מחצה כשר ומחצ' פסול שתיהן למטה מחצה כשר ומחצה פסול אחת למעלה ואחת למטה שתיהן פסולות שאני אומר חטאת קריבה למעלן ועולה למטן נהי נמי דעולה קרבה למטה תמשך ותהוי חטאת העוף ומשמע דר' יהושע מודה בהא מתני' שהרי סופא דמתני' מיירי בה ר' יהושע ופ' א[י]מור דא"ר יהושע בחד גברא תרי גברי מי אמר תו אקשי' עליה מדתנן חטאת ועולה וסתומה ומפורשת עשה כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול כולן למטן מחצה כשר ומחצה פסול חציין למעלן וחציין למטן אינה כשרה אלא סתומה ומתחלקת ביניהן ואלו מפורשות (לה) [לא] ואמאי נהי נמי דעולה קרבה למטה תמשך ותהוי חטאת העוף ורבי יהושע מודה בהא דאיהו איירי בה דתנן אמר רבי יהושע זה הוא שאמרו וכולי ומתרצי (אומר) [אימר] דא"ר יהושע לאפוקי מדי (מעולה) [מעילה] למסק ליה לחובה מי אמר ואלו המשניות שהקשו מהם לרב אדא בר אהבה כבר פרשנום במקומם והשתא מפרשינן במתני' כשהוא חי קולו אחד וכו'.
כיצד קולו ז' שתי קרניו ב' חצוצרות שני שוקיו שני חלילין עורו לתוף ומעיו לנבלים ובני מעיו לכנורות ויש אומרים אף צמרו לתכלת. הפירוש, השתא מפרש איך הוא כשהוא חי קולו א' שהוא כשהוא חי אין לו אלא קול א' היוצא מגרונו וכשהוא מת קולו שבעה שתי קרנים ושני חלילין ועורו לתוף ומעיו לנבלי' ובני מעיו לכנורות מה שאמר שתי קרניו לחצוצרות היינו שופרות דאמרינן בגמרא בפ' במה מדליקין [שבת ל"ו ע"א] ובפ' לולב הגזול [סוכה ל"ד ע"א] בתלת מילי אשתנו שמיהו (מבי) [מכי] חרוב בי מקדשא וחד מינייהו שיפורא חצוצרא ובפ' כל הצלמים [ע"ז מ"ז ע"א] אמרינן המשתחוה לבהמה קרניה מה הן לחצוצרות שוקיה מה הן לחלילין בני מעיה מה הן לכנורות ולפי שהיה ר' יהושע משורר כי לוי היה כמו שנזכר בברייתא דספרי והביאוה בגמ' ערכין [י"א ע"ב] הזכיר אלו הכלי' שהם כלי שיר וכן אמרו שם צמרה מה הוא לתכלת ומה שאמרה המשנה וי"א אף צמרו לתכלת לא נאמר לענין קול שאין קול יוצא מתכלת אלא לומר שמאחר שמצינו (מאחר) כשהוא חי יוצא דבר אחד וכשהוא מת יוצאים ממנו שבעה דברים טבל להוסיף דבר אחד למצוה בין מחיים בין לאחר מיתה והוא צמרו לתכלת שגוזזין אותו בין מחיים בין לאחר מיתה מן השלח וצובעין אותו לתכלת לציצית ולבגדי כהונה.
ר' שמעון בן עקשיא אומר זקני עמי הארץ כל זמן שמזקינים דעתן מיטרפת עליהן שנאמר [איוב י"ב] מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח אבל זקני תורה אינו כן אלא כל זמן שהן מזקינין דעתן מתישבת עליהם שנא' [שם] בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. הפירוש, בפרק שואל במסכת שבת [קנ"ב ע"א] הביאו הלכה זו בברייתא דהכי תניא התם א"ר ישמעאל בר יוסף זקני ת"ח כל זמן שמזקינין חכמה מתוספת בהן שנא' בישישים חכמה ואורך ימים תבונה אבל זקני עמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות מתוספת בהן שנאמר מסיר שפה לנאמנים ע"כ שם אלא משנה זו נשנית על שם רבי שמעון בן עקשיא ואני שמעון בן החכם ר' צמח זלה"ה זכיתי לאורך ימים ובהיותי בן ה' שנים וע' שנה זכיתי לפרש משנה זו הנקראת מסכת קינים שהיא סוף סדר קדשים ואמרו במס' אבות [פ"ג מי"ח] שהיא גופי הלכות וכמו שהלכה אחרונה שבזאת המסכתא היא על שם ר' שמעון בן עקשיא כן זכה השם למי ששמו כשמו לפרש אותה וכאשר האריך השם ימי עד היום כן יזכה אותי להוסיף חכמה ותבונה כמו שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה.
את זה כתוב בגליון כנגד מתני' ט' של מעלה שהיא ר' שמעון בן עקשיא אומר זקני עמי הארץ וכו' בכתיבת ידי הרב המחבר ז"ל וכדי שלא יחסר כלום אעתקינו כאן אע"פ שלא ידעתי כונתו ז"ל כי אינן מענין המשנה במדרש משלי [שוח"ט פי"ד] ברב עם הדרת מלך אמר ר' חמא בר חנינא בא וראה שבחו וגדולתו של הקב"ה שאעפ"י שיש לפניו אלף אלפי אלפים וריבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישבחוהו וישרתוהו אינו רוצה בשבחן של כולן אלא בשבחן של ישראל שנאמר ברב עם הדרת מלך ואין עם אלא ישראל שנאמר [ישעיה מ"ג] עם זו יצרתי לי למה בשביל שתהלתי יספרו וכן הוא אומר [תהלים מ"ז] נדיבי עמים נאספו אמר רבי סימון אמתי מתעלה הקב"ה בעולמו בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ונותנין שבח להקב"ה ר' ישמעאל אומר באותה שעה שהם נאספין בבתי מדרשות ושומעים דברי תורה מפי חכם ואחר כך עונין אמן יהא שמיה רבא מברך באותה שעה הב"ה שמח ומתעלה בעולמו ואומר למלאכי השרת באו וראו עם שיצרתי לי בעולמי כמה הם משבחין אותי באותה שעה הם מלבשין אותו הוד והדר לכך נאמר ברב עם הדרת מלך ע"כ נשלמה מסכת קנים תהלה לאל.
רבינו הקדוש תקן המשניות כמו שנזכר בפרק הבא על יבמתו והם ו' סדרים הנרמזים בפסוק [ישעיה ל"ג] והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת כמו שנזכר בפ' במה מדליקין [שבת ל"א ע"א] הסדר הראשון הוא אמונת והוא סדר זרעים דברים התלוים באמונת בעל הבית לתת לעניים ולכהנים וללוים הראוי להם ובכל זה הסדר יש תלמוד ירושלמי ואין שם בבלי אלא בברכות. הסדר השני עתך הוא סדר מועד ובכל זה הסדר יש ירושלמי גם בבלי זולתי מסכת שקלים שאין בה בבלי. הסדר השלישי חוסן לשון תרגום נחלה אחסנא והוא סדר נשים שע"י פריה ורביה אדם מנחיל לבניו ובכל זה הסדר יש תלמוד בבלי גם ירושלמי. הסדר הרביעי ישועות הוא סדר נזיקין כי בהסבת הנזיקין יש ישועה ובכל זה הסדר יש תלמוד בבלי וגם ירושלמי זולתי במס' אבות ובמס' עדיות שאין בהם לא בבלי ולא ירושלמי וכבר פרשנו שתי מסכתות אלו לפי עניות דעתינו. הסדר החמישי חכמת הוא סדר קדשים שצריך חכמה יתירה שנמסר לכהנים שנאמר בהם [דברים ל"ג] יורו משפטיך ליעקב ובכל זה הסדר יש תלמוד בבלי גם ירושלמי זולתי מסכת מדות שאין בה לא בבלי ולא ירושלמי אלא שמקצת משניותיה שניות ביומא ובזבחים ובמס' תמיד, ובמסכת תמיד אין בה גמרא ירושלמית ובקצת פרקי' יש לנו גמרא בבלית ובמס' קנים האחרונה מזה הסדר אין בה לא גמ' ירושלמי' ולא בבלית וכדפירשנו אותה לפי עניות דעתינו. הסדר הששי ודעת הוא סדר טהרות שצריך דעת יתירה שהוא גדול מחכמה הלא תראה כי חגי הנביא לא שאל מהכהנים תורה אלא בה' טומאה ואמרו חכמים ז"ל דאישתבוש כהני בראשון מפסחי' [י"ז ע"א] ובכל זה הסדר אין בו תלמוד בבלי וירושלמי זולתי במס' נדה שיש בה תלמוד בבלי וירושלמי לפי שהוא נוהג בכל מקום ובכל זמן. וסוף הפסוק יראת ה' היא אוצרו שאין המדרש עיקר אלא המעשה ואי איכא יראת ה' אין ואי לא לא. וסי' ששה סדרים זמני"ם ק"ט. "זרעים "מועד "נשים "ישועות "קדשים "טהרות. ופירוש הסימן הזמן קטן והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק והשכר הרבה אשרי מי שזכה לו.
